מה קורה בדקות הראשונות של הסדנה איתי (לא מה שאתם חושבים)

אז אני אספר לכם בדיוק מה קורה כשאנשים נכנסים לסדנה שלי. כי אני מקבלת הרבה שאלות על זה, ולמען האמת – גם אני הייתי מקווה שמישהו יסביר לי את זה לפני שהתחלתי.

בשבוע שעבר הגיעה אלי רחל, בת 68, מרמת השרון. הבן שלה הביא אותה כי "היא צריכה ללמוד מחשב". היא הגיעה עם מחברת, עט, והביטוח של מישהו שמתכונן לקורס קשה.

מה שכולם מצפים שאני אתחיל איתו

רחל התיישבה ושאלה: "אז איפה נתחיל? מה זה AI?"

אמרתי לה: "רחל, בטח היה משהו שלא הבנת היום או אתמול – איזה דבר קטן בבית, בכביסה, באוכל, משהו. מה זה היה?"

היא נבהלה. "מה… מה הקשר? אנחנו לא באנו ללמוד על AI?"

"בטח. אבל קודם ספרי לי מה היה."

"אממ… אתמול ניסיתי לבשל דג בתנור ולא יצא לי טוב."

"מעולה. תכניסי לכאן ותשאלי איך לבשל דג בתנור."

הדקות שמשנות הכל

מה שקרה אחר כך זה מה שאני קוראה "הרגע". רחל קיבלה מתכון מפורט עם טמפרטורות, זמנים, ואפילו טיפים להגשה. אחר כך היא שאלה: "ומה אם הדג קפוא?" קיבלה תשובה. "ואם אני רוצה עם ירקות?" עוד תשובה.

פתאום היא הסתכלה עלי ואמרה: "רגע, זה הכל? זה ה-AI?"

"זה הכל."

"אבל… אבל זה פשוט שיחה."

"בדיוק."

למה אני לא מתחילה עם 'מה זה AI'

יש לי סיבה טובה לזה. אחרי שלוש שנים של עבודה עם אנשים בגילים שונים, הבנתי משהו פשוט: ההסבר הורס את החוויה.

כשאני מתחילה עם "AI זה טכנולוגיה שלומדת דפוסים", העיניים מתחילות להסתובב. כשאני מסבירה על "מודלי שפה", הם כבר מרגישים שהם לא יבינו.

אבל כשהם פשוט עושים? כשהם רואים שהשיחה הזו עובדת? פתאום הם לא צריכים להבין איך זה עובד. הם צריכים רק לדעת שזה עובד.

זה כמו שתסבירו למישהו איך רכב עובד לפני שהוא נוהג. הוא יחשוב שזה מסובך מדי. אבל אם תתנו לו להתחיל לנהוג, הוא יבין שהוא לא צריך לדעת מה קורה מתחת למכסה המנוע.

הסודות של הדקה הראשונה

סוד ראשון: לא שואלת "איך אתם מרגישים עם טכנולוגיה"

אני יודעת שרוב המדריכים מתחילים עם "בואו נכיר, מה הניסיון שלכם עם מחשבים". אני לא עושה את זה. למה? כי זה כבר מכניס אותם לקטגוריה של "אנשים שצריכים עזרה עם טכנולוגיה".

במקום זה אני שואלת אותם מה הם רוצים לדעת עכשיו. על חיים שלהם. לא על טכנולוגיה.

סוד שני: אני לא מסבירה מה הם הולכים לעשות

דוד, בן 71, אמר לי פעם: "ניצן, את לא אמרת לי שאני הולך לדבר עם מחשב. אמרת לי שאני הולך לקבל תשובות."

בדיוק. אם הייתי אומרת לו "עכשיו נלמד לשוחח עם בינה מלאכותית", הוא היה מתחיל לחשוב שזה מסובך. אמרתי לו "ספר לי מה אתה רוצה לדעת והיא תעזור לך".

סוד שלישי: התגובות הטיפוסיות (וכך אני מתמודדת איתן)

"זה לא יכול להיות כל כך פשוט"
אני עונה: "זה כל כך פשוט. למה זה מפתיע אותך? אתה יודע לשוחח, נכון?"

**"אבל איך זה יודע מה לענות?"
"זה לא חשוב איך. חשוב שזה עובד. כמו שאתה לא צריך לדעת איך הטלוויזיה עובדת כדי לראות חדשות."

"מה אם אני שואל משהו לא נכון?"
"תשאל אותי עכשיו משהו לא נכון."
"מה… מה זאת אומרת?"
"בוא, תשאל שאלה שטומטום ירגיש נבוך לשאול."
(והם תמיד מגלים שאין שאלות שטויות.)

מה קורה ברגע שהם מבינים

משהו משתנה באנרגיה בחדר. פתאום המחברת נסגרת. העט יורד. הם מתחילים לשאול שאלות אמיתיות.

מירי, בת 65: "אפשר לשאול על מתכונים לסוכרתיים?"
יוסף, בן 73: "ומה עם תיקונים קטנים בבית?"
חנה, בת 70: "אני יכולה לשאול על הנכדים?"

ואז קורה הקסם. הם לא מפסיקים לשאול. כי פתאום הם מבינים שיש להם שותף לשיחה שזמין תמיד, יודע הכל, ולא שופט אותם.

למה השיטה הזו עובדת (ההסבר המדעי)

אני לא מומחית לפסיכולוגיה, אבל יש לי עיניים. אחרי מאות אנשים שעברו דרכי, אני רואה דפוס ברור:

כשמתחילים עם הסבר, המוח נכנס למצב של "אני צריך להבין כדי להצליח". זה יוצר לחץ ופחד מכישלון.

כשמתחילים עם עשייה, המוח נכנס למצב של "אני מצליח, אז זה אומר שאני יכול". זה יוצר ביטחון וסקרנות.

זה לא קסם. זה פשוט פסיכולוגיה של למידה.

מה שלא עושים בדקה הראשונה

לא מראים מצגות – "תראו מה AI יכול לעשות"
לא מדברים על "אפליקציות שונות" – זה מבהיל
לא אומרים "נתחיל מהבסיס" – איזה בסיס? הם יודעים לדבר
לא שואלים "האם יש שאלות?" – ברור שיש, אבל הם לא מוכנים עדיין

בואו נעשה את זה יחד עכשיו

אני רוצה שתנסו את זה. לא "מתישהו כשיהיה לכם זמן". עכשיו.

חשבו על משהו שלא הבנתם היום. משהו קטן – איך לנקות כתם, איך לבחור מתנה, איך להסביר משהו לנכד.

תכנסו לצ'ט GPT או לגרוק או לקלוד. תשאלו את השאלה שלכם.

זהו. עשיתם AI.

מה שאתם צריכים לזכור

הדקה הראשונה של הסדנה שלי לא עוסקת ב-AI. היא עוסקת בכם.

בזה שאתם אנשים חכמים וסקרנים שיכולים לעשות הכל. בזה שהעולם לא התקדם בלעדיכם. בזה שאתם לא צריכים "ללמוד טכנולוגיה" – אתם צריכים פשוט להתחיל לחיות איתה.

וזה מתחיל בדקה הראשונה. לא בשיעור העשירי.


ניצן בר-נס היא מייסדת "גיל הבינה" – סדנאות בינה מלאכותית המותאמות לאנשים בגילים שונים ברמת השרון והסביבה. עם ניסיון של 3 שנים בהכשרת מאות אנשים בטכנולוגיות AI, ניצן פיתחה שיטה ייחודית המבוססת על עשייה מיידית במקום הסברים תיאורטיים. השיטה שלה זוכה להכרה כיעילה במיוחד עבור אנשים שחשים שהטכנולוגיה "לא בשבילם".

רוצים לחוות את הדקה הראשונה הזו בעצמכם? בואו לפגישה אישית או הצטרפו לסדנה קבוצתית. תוך שעה תגלו שגם אתם יכולים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *