אני חייבת לספר לכם על הרגע שהבנתי שאני עושה משהו נורא לא נכון. זה קרה לפני שנה וחצי, ושינה לי את כל הדרך שבה אני חושבת על העבודה שלי.

זה היה במפגש ברמת השרון. הכנתי מצגת על "בינה מלאכותית למבוגרים".

אהרן, בן 69, הרים יד ואמר: "ניצן, תשמעי. אני לא מבוגר. אני בן 69."

חשבתי שהוא מתלוצץ. "אבל… זה אותו דבר, לא?"

"לא," הוא אמר. "אני אהרן. איש עסקים, אבא לשלושה, סבא לשבעה. יש לי ניסיון של 45 שנים בניהול. המילה 'מבוגר' גורמת לי להרגיש כמו קטגוריה במינהל הפנים."

ואז זה היכה אותי.

מה המילה 'מבוגרים' באמת אומרת

אחרי המפגש הזה הלכתי הביתה וחשבתי. התחלתי לשמוע איך אני משתמשת במילה הזו:

"סדנה למבוגרים"
"טכנולוגיה למבוגרים"
"AI למבוגרים"

וכל פעם המילה הזו יוצרת קטגוריה נפרדת. היא אומרת: "זה לא בשבילכם בתנאים רגילים. זה גרסה מופחתת. זה מיוחד בשבילכם כי אתם… אחרים."

זה כמו "טלוויזיה למבוגרים" – תמיד פשוטה יותר, איטית יותר, עם פחות אפשרויות.

בעצם, המילה "מבוגרים" הופכת אותם לקבוצת מטרה מיוחדת שצריכה התאמות, במקום לראות בהם אנשים שפשוט נמצאים בגיל מסוים.

מה קרה כשהפסקתי להשתמש במילה הזו

שינוי ראשון: איך אני מדברת על מה שאני עושה

לפני: "אני מלמדת AI למבוגרים"
אחרי: "אני עובדת עם אנשים בגילאים שונים שרוצים להכיר AI"

לפני: "קורס מחשבים למבוגרים"
אחרי: "סדנת בינה מלאכותית"

לפני: "טכנולוגיה מותאמת למבוגרים"
אחרי: "AI שכולם יכולים לעשות"

שינוי שני: איך אנשים מגיבים

מירי, בת 64, אמרה לי: "כשקראתי 'סדנת AI' ולא 'סדנת AI למבוגרים', הרגשתי שאני יכולה לבוא וללמוד כמו כל אדם אחר."

דוד, בן 72: "הבת שלי אמרה לי שאת 'מלמדת AI'. לא הוסיפה 'למבוגרים'. זה גרם לי להרגיש שזה דבר נורמלי לעשות."

שינוי שלישי: איך אני חושבת על עצמי

כשהפסקתי להגיד "מבוגרים", הפסקתי לחשוב על מה שאני עושה כ"עזרה למי שזקוק לעזרה" ועברתי לחשוב על זה כ"שיתוף ידע עם אנשים מעניינים".

זה שינה את כל הגישה שלי.

מה השתנה בתוכן עצמו

לפני: התאמה "למבוגרים"

• "נתחיל לאט לאט"
• "אל תדאגו, זה מתוכנן בשבילכם"
• "נעשה את זה בקצב שלכם"
• "זה בסדר אם זה קשה לכם"

אחרי: אותו תוכן לכולם

• "בואו נתחיל"
• "זה פשוט כמו שיחה"
• "תתנסו ותראו מה קורה"
• "אין דבר כזה תקוע"

הבדל עצום, נכון?

הניסוי הגדול

החלטתי לעשות ניסוי. ארגנתי שתי סדנאות זהות לחלוטין:

סדנה א': "בינה מלאכותית למבוגרים"
סדנה ב': "מכירים את ChatGPT – סדנה מעשית"

אותו תוכן בדיוק. אותה שיטה. אותה מדריכה.

התוצאות:

• לסדנה א' הגיעו 8 אנשים גילאי 62-75
• לסדנה ב' הגיעו 12 אנשים גילאי 45-73

בסדנה א' – הרבה שאלות על "האם זה מתאים לי", "האם זה קשה", "האם אני אבין"

בסדנה ב' – שאלות על התוכן עצמו, על מה אפשר לעשות, על איך זה עובד

אותו תוכן, תוצאות שונות לגמרי.

מה זה לימד אותי על עצמי

הבנתי שכשאני אומרת "למבוגרים", אני בעצם אומרת:

• "זה לא בשבילכם באופן טבעי"
• "אתם צריכים עזרה מיוחדת"
• "אתם קטגוריה נפרדת"

וזה נורא, כי זה בדיוק ההפך ממה שאני מאמינה בו.

אני מאמינה שבפנים הם כמוני. שהם אנשים חכמים, סקרנים, מסוגלים. אז למה ליצור קטגוריה מיוחדת?

איך זה שינה את הדרך שבה אני מתקשרת עם לקוחות

במייל הראשון שלי:

לפני: "הסדנה מותאמת למבוגרים ולאנשים ללא ניסיון טכני"
אחרי: "הסדנה מתאימה לכל מי שרוצה להכיר AI בצורה מעשית"

בטלפון:

לפני: "אל תדאגו, זה בנוי בשבילכם"
אחרי: "זה פשוט וישיר, כולם יוצאים עם תוצאות"

באתר:

לפני: "AI למבוגרים עם סבלנות ותמיכה"
אחרי: "AI מעשי לכולם – ללא ג'רגון, רק תוצאות"

התגובות המפתיעות שקיבלתי

אבי, בן 68: "ראיתי את הפרסום שלך ולא כתוב 'למבוגרים'. חשבתי שזה אומר שזה רציני."

שולמית, בת 71: "הבת שלי הציעה לי 'קורס מחשבים למבוגרים' והרגשתי שזה משפיל. אצלך כתוב 'סדנת AI' וזה נשמע כמו משהו מעניין."

יוסי, בן 66: "יש הבדל בין 'עזרה למבוגרים' ל'ללמד משהו חדש'. השני נשמע הרבה יותר כיף."

מה שגיליתי על שפה ומחשבה

השפה שאנחנו משתמשים בה יוצרת מציאות.

כשאני אומרת "AI למבוגרים", אני יוצרת מציאות שבה AI זה לא באופן טבעי בשביל אנשים בגיל מסוים.

כשאני אומרת "AI לכולם", אני יוצרת מציאות שבה AI זה טבעי לכל בן אדם שרוצה ללמוד.

זה לא סמנטיקה. זה שינוי תפיסה.

איך אני מדברת עכשיו

במקום "אני מלמדת AI למבוגרים" אני אומרת:
"אני עובדת עם אנשים בגילאים שונים שרוצים להכיר בינה מלאכותית"

במקום "קורס מותאם למבוגרים" אני אומרת:
"סדנה שכולם יכולים להשתתף בה"

במקום "בואו נלמד לאט לאט" אני אומרת:
"בואו נתחיל עם משהו מעשי"

מה שאני רוצה שתזכרו

גיל זה מספר. ניסיון זה יתרון. חוכמה זה כוח.

כשאנחנו מפסיקים ליצור קטגוריות מיוחדות, אנחנו מתחילים לראות אנשים.

ואנשים – בכל גיל – רוצים ללמוד, לגדול, לגלות דברים חדשים.

הם לא רוצים "עזרה". הם רוצים להיות חלק מההתקדמות.

אז איך אני מדברת על מה שאני עושה היום

"גיל הבינה – AI לכולם"

לא "למבוגרים". לכולם.

כי בפנים, באמת, הם כמוני. וכמוכם. סקרנים, חכמים, רוצים להתפתח.

הגיל זה רק מספר. הסקרנות זה מה שחשוב.

בואו נשנה את השפה יחד

בפעם הבאה שאתם מדברים על מישהו "מבוגר" שלומד טכנולוגיה, נסו להגיד:
"אדם שלומד טכנולוגיה" או "מישהו בגיל X שלומד…"

תראו איך זה משנה את התחושה.

כי שפה יוצרת מציאות. ואני רוצה לחיות במציאות שבה אין "טכנולוגיה למבוגרים" – יש טכנולוגיה טובה שכולם יכולים ללמוד.

---

ניצן בר-נס מובילה "גיל הבינה" – סדנאות בינה מלאכותית הפונות לכלל הציבור, עם התמחות בעבודה עם אנשים בגילאים שונים. עם ניסיון של למעלה מ-3 שנים, ניצן פיתחה גישה ייחודית המתמקדת בשיווי ערך ובנגישות של טכנולוגיית AI לכל גיל. השיטה שלה מתבססת על עקרון שאין צורך בהתאמות מיוחדות – רק בהסבר ברור ומעשי.

מוכנים ללמוד AI ללא תוויות? בואו לגלות איך הטכנולוגיה הזו פשוטה וזמינה לכולם.