אני חייבת לספר לכם על אחת השיחות המעניינות שהיו לי. זה היה ביום חמישי בבוקר, יעקב התקשר אלי ואמר: "ניצן, הנכד שלי אמר לי להתקשר אליך. אבל אני רוצה לשאול אותך משהו לפני שאנחנו מתחילים."
"בטח, יעקב. מה אתה רוצה לדעת?"
"אני בן 74. חיי טובים. יש לי כל מה שאני צריך. אז למה אני צריך את השטות הזו?"
זה היה הרגע שהבנתי שכל מה שחשבתי שאני יודעת על איך לשכנע אנשים ללמוד AI – לא יעזור לי כאן.
מה שלא עשיתי (ובדרך כלל כולם עושים)
הייתי יכולה להגיד לו:
- "זה יעזור לך בחיי היומיום"
- "זה יחסוך לך זמן"
- "זה יחבר אותך לנכדים"
- "זה העתיד ואתה צריך להתרגל"
אבל משהו בטון שלו אמר לי שהוא שמע את כל זה כבר. ושזה לא שכנע אותו.
אז במקום זה אמרתי לו: "יעקב, אתה צודק."
הוא נדם. לא ציפה לזה.
"מה זאת אומרת צודק?"
"אתה לא צריך את זה. בכלל לא."
השיחה שהפכה הכל
"אז למה הנכד שלח אותי אליך?"
"כי הוא חושב שאתה צריך. אבל אני אגיד לך משהו, יעקב – אם החיים שלך טובים כמו שאתה אומר, אל תבוא אלי."
הוא השתתק. אחר כך אמר: "רגע, מה? אתה לא אמורה לנסות לשכנע אותי?"
"לא. אני לא עוסקת בשכנוע. אני עוסקת באנשים שרוצים לגדול."
"תסבירי לי מה זאת אומרת."
"יעקב, תגיד לי – מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש שממש הפתיע אותך?"
הוא חשב. "לא יודע… אולי לפני כמה שנים."
"ומתי בפעם האחרונה הרגשת שאתה גדל כאדם?"
השתיקה הזו הייתה ארוכה יותר.
השאלה שפתחה הכל
"יעקב, אני אשאל אותך שאלה. ואתה לא חייב לענות עליה לי – רק לעצמך."
"מה השאלה?"
"מה אתה מפסיד כשאתה מוותר על סקרנות?"
עוד שתיקה. הפעם ארוכה מאוד.
"תקשיבי," הוא אמר באיטיות, "אני לא בטוח שאני מבין מה הקשר לבינה המלאכותית."
"אין קשר," אמרתי לו. "הבינה המלאכותית זה רק הכלי. השאלה היא האם אתה רוצה להמשיך לגדול או שהחלטת שגמרת."
"ומה אם החלטתי שגמרתי?"
"אז זה בסדר מושלם. יש אנשים שמגיעים לנקודה שהם מרוצים ממה שיש להם ולא רוצים יותר. זה בחירה לגיטימית לחלוטין."
"אבל?"
"אין אבל. רק שאלה: זה באמת המקום שבו אתה רוצה להיות? או שמישהו שכנע אותך שבגיל 74 זה המקום שאתה אמור להיות?"
הרגע שבו הוא הבין
"תודעי מה," יעקב אמר, "כל החיים שלי אמרו לי מה אני צריך לעשות. ללמוד, לעבוד, להתחתן, לגדל ילדים, לפרוש. ועכשיו, לראשונה, אף אחד לא אומר לי מה לעשות. ואני לא יודע מה לעשות עם החופש הזה."
זה היה הרגע שהבנתי שהוא לא שואל למה הוא צריך AI. הוא שואל למה הוא צריך להמשיך לחיות בצורה מלאה.
"יעקב, אני אגיד לך משהו שאולי ישמע קשה. אתה לא צריך AI. אתה צריך להחליט אם אתה רוצה להמשיך להיות בן אדם סקרן או שאתה רוצה להיות 'אדם בן 74'."
"מה ההבדל?"
"בן אדם סקרן שואל שאלות. אדם בן 74 אומר 'למה אני צריך את זה?'"
מה שקרה אחר כך
הוא בא אלי שבוע אחר כך.
"החלטתי," הוא אמר, "שאני רוצה להיות בן אדם סקרן."
"מה שינה לך את הדעת?"
"חשבתי על מה שאמרת. על מה אני מפסיד כשאני מוותר על סקרנות. והבנתי שאני מפסיד את עצמי."
ואז הוא שאל שאלה שהפתיעה אותי:
"ניצן, איך אני יכול לעזור לנכד שלי להבין מה זה היה להיות צעיר בשנות ה-60? לא רק לספר לו – להעביר לו את התחושה?"
זה לא היה מה שציפיתי. ציפיתי שהוא ישאל על דברים "מעשיים". במקום זה הוא שאל איך להעביר משמעות.
מה שלמדתי מיעקב על התנגדות
זה לא פחד מטכנולוגיה
יעקב לא פחד מהטכנולוגיה. הוא פחד מהוויתור על מי שהוא.
כל החיים שלו אנשים אמרו לו מה לעשות. ועכשיו, לראשונה, הוא יכול לבחור. והבחירה הזו מפחידה.
זה לא עניין של "למה אני צריך"
השאלה האמיתית היא "מי אני רוצה להיות?"
כשהוא הבין שהוא יכול לבחור להיות אדם שממשיך לגדול, הכל השתנה.
זה עניין של זהות, לא של כלים
יעקב לא התנגד ל-AI. הוא התנגד לרעיון שהוא צריך להשתנות בגיל 74.
ברגע שהבין שהוא לא צריך להשתנות – רק לחשוף מי שהוא תמיד היה – הוא היה מוכן.
הטעות הגדולה שכולם עושים
רוב האנשים מנסים לשכנע אנשים כמו יעקב ש-AI "יעזור להם".
זה לא עובד כי זה מתייחס אליהם כאל אנשים שצריכים עזרה.
יעקב לא צריך עזרה. הוא צריך הכרה בזה שהוא עדיין בן אדם שיכול לגדול.
איך אני מתמודדת עכשיו עם התנגדות
אני לא משכנעת
אני שואלת שאלות שעוזרות להם להחליט בעצמם.
אני לא מבטיחה שזה יעזור
אני שואלת אותם מה הם רוצים לעשות עם הזמן שנותר להם.
אני לא מתמקדת בטכנולוגיה
אני מתמקדת בזהות – מי הם ומי הם רוצים להיות.
מה שיעקב עושה היום
שלושה חודשים אחרי השיחה הראשונה, יעקב שלח לי הודעה:
"ניצן, יצרתי עם AI פרויקט שלם על החיים בקיבוץ בשנות ה-60. לא רק סיפורים – גם מסמכים היסטוריים, תמונות, הקשר למה שקרה בעולם. הנכד שלי אמר לי שזה יותר מעניין מכל שיעור היסטוריה שהיה לו."
זה בדיוק מה שאני מתכוונת אליו.
הוא לא השתמש ב-AI כדי "לחסוך זמן" או "להקל על החיים". הוא השתמש בו כדי להיות יותר עצמו.
מה שאני רוצה שתזכרו
אם מישהו שואל אתכם "למה אני צריך AI בגיל שלי?" – אל תענו לו על AI.
שאלו אותו: "מה אתה רוצה לעשות עם השנים שנותרו לך?"
כי זו השאלה האמיתית.
וכשהוא יענה על זה, הוא יגלה שAI זה רק הכלי שעוזר לו להגיע לשם.
המסר שיעקב השאיר לי
"ניצן," הוא אמר לי בפגישה האחרונה, "אני מבין עכשיו למה התעצבנת כשאמרתי 'למה אני צריך את זה'. כי השאלה הזו מניחה שאני גמור. ואני לא גמור. אני רק מתחיל לגלות מה אני יכול לעשות כשאף אחד לא אומר לי מה אני אמור לעשות."
בדיוק.
גיל זה לא סיום. זה התחלה של החופש להיות מי שאתם באמת.
ניצן בר-נס מובילה "גיל הבינה" – תוכנית המתמחה בעבודה עם אנשים המתמודדים עם השאלה "למה אני צריך את זה בגיל שלי?". עם ניסיון של למעלה מ-3 שנים, ניצן פיתחה גישה ייחודית המתמקדת בשאלות זהות ומשמעות במקום שכנוע טכנולוגי. השיטה שלה מכירה בזכות לבחירה ובאותה מידה בזכות להמשיך לגדול.
מוכנים לענות על השאלה מי אתם רוצים להיות? בואו נגלה יחד איך AI יכול לעזור לכם להיות יותר עצמכם.